כשהייתי ילדה קטנה, אי שם בשנות ה-80, דגמנתי בתצוגות אופנה, שאמי, מארגנת תצוגות אופנה, הפיקה. מפעם לפעם כשהביאה בגדי ילדים לתצוגות (מותג ילדים בשם "סנוב" שנכחד בטרם עת), ביקשה/הכריחה את אחותי ואותי להשתתף בהן, לרוב תמורת שוחד נאה כלשהו. אני בעיקר זוכרת את מאחורי הקלעים של תצוגות האופנה, את הדוגמניות שנראו לי יפות, גבוהות, נוצצות וגדולות מהחיים. "קריירת" הדוגמנות שלי נגדעה די במהירות כשהתבגרתי והתרחקתי מ"מודל היופי" הקלאסי בשנים אלו (נאמר בעדינות שהבנתי שסינדי קרופורד אני לא אה

נעלמתי, אני יודעת. חלקכן אולי תהיתן אם נטשתי את הבלוג לאנחות. התירוץ שלי להיעדרות הארוכה מורכב מהמשוואה הקסומה הבאה: חופש גדול + חום יולי-אוגוסט+ שלושה ילדים= הלכתי להתעלף, נפגש בספטמבר. אז עכשיו ספטמבר וחזרתי. הפעם אני שמחה לשתף בחוויה נפלאה שעברתי אי שם בסוף יוני וכבר נראית לי כמו זיכרון רחוק – חופשה קצרה בפריז עם חברה טובה שכללה היכרות עם מקומות שווים בעיר, אוכל טעים, אופנת רחוב והופעה נדירה של ברונו מארס. שנתיים (ארוכות) חלפו מאז הפעם האחרונה שיצאתי לחופשה בחו"ל נטולת ילד